Indian Language Bible Word Collections
2 Samuel 13
2 Samuel Chapters
2 Samuel 13 Verses
Books
Old Testament
New Testament
Bible Versions
English
Tamil
Hebrew
Greek
Malayalam
Hindi
Telugu
Kannada
Gujarati
Punjabi
Urdu
Bengali
Oriya
Marathi
Assamese
Books
Old Testament
New Testament
2 Samuel Chapters
2 Samuel 13 Verses
|
1
|
א ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה--ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד |
|---|
|
2
|
ב ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו--כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה |
|---|
|
3
|
ג ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד |
|---|
|
4
|
ד ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר--הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב |
|---|
|
5
|
ה ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה |
|---|
|
6
|
ו וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראותו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה |
|---|
|
7
|
ז וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה |
|---|
|
8
|
ח ותלך תמר בית אמנון אחיה--והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש (ותלש) ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות |
|---|
|
9
|
ט ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו |
|---|
|
10
|
י ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה |
|---|
|
11
|
יא ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי |
|---|
|
12
|
יב ותאמר לו אל אחי אל תענני--כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת |
|---|
|
13
|
יג ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך |
|---|
|
14
|
יד ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה |
|---|
|
15
|
טו וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד--כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי |
|---|
|
16
|
טז ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה |
|---|
|
17
|
יז ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה |
|---|
|
18
|
יח ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה |
|---|
|
19
|
יט ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה |
|---|
|
20
|
כ ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה |
|---|
|
21
|
כא והמלך דוד--שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד |
|---|
|
22
|
כב ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו {פ} |
|---|
|
23
|
כג ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך |
|---|
|
24
|
כד ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך |
|---|
|
25
|
כה ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו |
|---|
|
26
|
כו ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך |
|---|
|
27
|
כז ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך {ס} |
|---|
|
28
|
כח ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו--אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם--חזקו והיו לבני חיל |
|---|
|
29
|
כט ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו--וינסו |
|---|
|
30
|
ל ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד {פ} |
|---|
|
31
|
לא ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים {ס} |
|---|
|
32
|
לב ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו--כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו |
|---|
|
33
|
לג ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם ( ) אמנון לבדו מת {פ} |
|---|
|
34
|
לד ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר |
|---|
|
35
|
לה ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה |
|---|
|
36
|
לו ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד |
|---|
|
37
|
לז ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור (עמיהוד) מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים |
|---|
|
38
|
לח ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים |
|---|
|
39
|
לט ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת {ס} |
|---|